אבנר גולדמן (2 באוגוסט 1962 – 26 ביולי 2010) היה דוקטורנט בתכנית למדע טכנולוגיה וחברה בשנים 2007-2010.

אבנר היה איש מחשבה ומעשה שגישר בפעילויותיו כחוקר, טייס ואיש מחשבים בין עולמות הרוח והטכנולוגיה, התורה והמדע. הוא נולד בפתח תקווה, לאריקה ועובדיה גולדמן, והיה חניך ולאחר מכן מדריך בתנועת בני עקיבא, בשכונת העולים שעריה.

​

אבנר התגיייס לצה"ל ב-1981 והשלים את קורס הטייס של חיל האוויר במגמת מסוקים ב-1983. עד שחרורו משירות קבע ב-1988 היה פעיל כטייס מבצעי במערך מסוקי ה"יסעור", וגם  כמדריך לטיסה בבית הספר לטיסה בחצרים. לאחר שחרורו השלים תואר בהנדסת מכונות בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב והשתלב בתעשית ההיי-טק .בשנת 1995 (לאחר לימודי מחשבים בממר"ם ) שב לשירות צבאי ביחידת 'אופק 'בחיל האוויר.במקביל לשירותו כמפקד יחידת מחשוב ב'אופק', המשיך לטוס בטייסת "דורסי הלילה" כ 50 ימים בשנה, בכללם תורנויות, כוננויות שבתות וחגים. במסגרת הפעילות הזו היה שותף להצלת חיי אדם. בטייסת יצא שמו כמשאב רב ערך שמקפל בתוכו ניסיון רב וקור רוח. נכס צאן ברזל, היה אומר מפקד טייסת אחד למחליפו ומייעץ, כשתגיע לצומת החלטות קשה – היוועץ בו.

​

אבנר המשיך לשרת כטייס מילואים בהתנדבות גם לאחר שחצה את גיל המילואים הקרבי הקבוע בחוק. ב-26 ביולי 2010, במהלך פעילות אימונים משותפת עם צבא רומניה שהתקייימה בתנאי מזג אוויר ערפיליים בהרי הקרפטים, יצא אבנר לטיסתו האחרונה. המסוק של אבנר התרסק וכל אנשי הצוות נספו, וביניהם חמישה מחבריו לטייסת. הוא הותיר אחריו את משפחתו האהובה: אשתו אורית, וילדיהם המשותפים ערן, אמיר, איתן ותמר, כמו גם את הוריו ושלושת אחיו עמוס, יעקב ומיכאל.

​

אבנר היה בחייו מופת של שילוב בין עולמות שונים: של רוח, ומדע, צבא, ופילוסופיה, עבודה ומשפחה. משפרש משירות קבע מיחידת 'אופק' בשנת 2007, ולמרות שהיה מבוקש בתעשיית ההייטק האזרחית, בחר להקדיש את זמנו למשפחתו האהובה, ולמה שאהב יותר מכל; אהבת התורה והארץ, השכלה והרחבת הדעת, והטיסה. הוא הצטרף למסלול הדוקטורט בתכנית למדע טכנולוגיה וחברה. נוסף על כך למד תלמוד בבית המדרש הירושלמי 'רעוא', במכון מגלי"ם - המכון הגבוה ללימודי ירושלים ובמכון ללימודי קידוש החודש בישיבת 'כרם ביבנה'. בעירו מודיעין, הפך לאחד מעמודי התווך של קהילתו בה ייסד ולימד שיעור גמרא שבועי בבית הכנסת.

​

בהלוויתו ספד לו הרב הראשי של מודיעין, הרב דוד לאו: "אבנר היה אחד הדברים הטובים שבינינו. מגידולי הארץ, שהילך בה כאיש ששילב בין מוח לחום אנושי, במהלך מ"ח שנותיו. זכינו, וראינו את טוב הארץ". חברו עורך הדין גיל סלוביק ספד לו: נדיר מאוד לפגוש אדם בעל חשיבה מבריקה ובהירה כשל אבנר, המשולבת בנועם הליכות, ענווה והסתכלות מפוכחת ומפויסת על החיים.

​

אבנר הצניע את עולמו לעצמו ורבים גילו את מלוא כישוריו האינטלקטואליים והתורניים, רק לאחר לכתו. בקרב אחיו היה כתובת לפנייה, סמכות למדנית, מבוססת ומרחיבת אופקים. כולם אהבו את אבנר וחסרונו פער חלל שאין לו ממלא. מתוך כך, הפך תהליך הנצחתו למסע חובק אדם, ימים וארצות.

​

בשנה הראשונה לנפילתו יזם אחיו, עמוס, פרסום דברי תורה, אותם העביר אבנר מדי שבוע בקהילתו 'מנורת מודיעין' הנקראת כיום על שמו - 'מנורת אבנר'. דברי התורה פורסמו בשבועון 'שבתון' - המופץ בבתי כנסת ברחבי הארץ. מידי חודש התקיימה במה לזכרו באולפנת 'אורות מודיעין' בנושאי יהדות, מדע, פילוסופיה, חברה וצבא, בהשתתפות מרצים אורחים, ובאתר האינטרנט של חברי קהילתו במודיעין כונסו כתבות ודברים לזכרו.

​

שלושה חודשים לאחר נפילתו הופיע מאמר שכתב אבנר - 'ראש השנה, יום או יומיים' בספר 'יודעי בינה' כרך ה' בהוצאת ישיבת 'כרם ביבנה'. באותו החודש, אוקטובר 2010, נפתחה תערוכת צילום לזכרו של אבנר בבית 'יד לבנים' ברחובות. בתערוכה 'הרחובות ממריאים לאט' הוצגו כמה צילומי אמנות שצילם אבנר בנעוריו לצד תמונתו ודברים לזכרו.

התכנית למדע טכנולוגיה וחברה מעניקה מדי שנה, בנדיבותה של משפחת גולדמן, מלגת לימודים על שמו של אבנר גולדמן.

 

בטקס רב משתתפים, שנערך בחודש ניסן תשע"א, אפריל 2011, נקראה הספרייה התורנית הקהילתית בישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין, על שם אבנר גולדמן.

 

בספטמבר 2011 נחנכה אנדרטה לזכר הנופלים במקום התרסקות מסוק היסעור ברומניה, ביוזמת משרד הביטחון וחיל האוויר ובהשתתפות מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן, בני משפחה ונציגי חיל האוויר.

 

ביום האזכרה שנה שלישית ביולי 2013  קראה עיריית מודעין לזכרו, מעלה מדרגות בשכונת מגוריו בשם "מעלה אבנר". ב"מעלה אבנר" 48 מדרגות כמניין שנות חייו.

 

בפברואר 2015 , המשפחה כתבה ותרמה ספר תורה מהודר לעילוי נשמתו.לאחר כתיבת האותיות האחרונות בביתו שברחוב נחל עמוד, התקיימה תהלוכה מלווה בנגן הנשמה  מוסא ברלין, והספר הוכנס לבית הכנסת 'מנורת אבנר' בטכס בליווי החזן הראשי לצה"ל, סא"ל שי אברמסון  ולהקת הרבנות הצבאית.

​

ביום נפילתו החזיק עימו סגן אלוף אבנר גולדמן ספר פילוסופיה (לשעות אימון ארוכות) בסרבל הטיסה, ובתיקיו מלאי קרקרים כשרים. עולם שלם של מחשבה ואמונה, חום ותבונה, עלה עמו בסערה השמיימה, ולא שב.