ידע על העצמי הולך ומתווך באמצעות אלגוריתמים המעבדים כמויות עתק של נתונים המיוצרים מעצם האינטראקציה שלנו עם מכשירים דיגיטליים. אלגוריתמים אלו מציעים אפיסטמולוגיה חדשה על העצמי, המשגה חדשה של מה זה להיות אדם. בהרצאה אני שואל (1) מה טבעה של אפיסטמולוגיה אלגוריתמית חדשה זאת? (2) האם אפיסטמולוגיה זאת יכולה להוות תשתית נאותה לידע ביקורתי על העצמי? כדי לענות על השאלות אני משווה בין ידע אלגוריתמי וידע פסיכואנליטי, מופת של ידע ביקורתי על העצמי. שתי האפיסטמות שותפות להנחה שלתודעה אין גישה ישירה לעצמי האמיתי ושתיהן מציעות שיטה שמטרתה לעקוף את התודעה ולהגיע ל"קוד המקור" האנושי שלנו. אם ידע פסיכואנליטי היה לדומיננציה תרבותית להבנת העצמי במאה ה-20 ,הרי שידע אלגוריתמי הולך ונעשה לדומיננציה תרבותית בעת הנוכחית, בין אם באופן מכוון באמצעות שימוש בטכנולוגיות של עצמי מכומת (self quantified) או באופן לא מכוון, באמצעות שפע ממשקים דיגיטליים של פרסונליזציה שמכוונים לנטר רגשות, גישות, וכמיהות של משתמשים.
בעוד ידע אנליטי הוא תיאורטי, מניח מהות אנושית, טלאולוגיה כמו-טראנסנדנטיות, ורפלקסיביות פרשנית, הרי שידע אלגוריתמי הוא א-תיאורטי במפגיע, אינו מניח קיומה של מהות אנושית, ועושה "מיקור חוץ" לעיבוד של נתונים לקופסה שחורה אלגוריתמית, וכך חותר תחת היכולות הרפלקסיביות והפרשניות של סובייקטים. ידע אלגוריתמי, אני טוען, עורך אופרציונליזציה וטכנולוגיזציה לפרפורמטיביות, ובכך גם מאיים לאיין את הפוטנציאלים הביקורתיים של העצמי. לסיכום אני דן בהשלכות הפוליטיות האפשריות של מהלך כזה, אשר הופך את העצמי מפרוייקט סובייקטיבי, פרשני וביקורתי, שאופקיו הם הרחבת תחום החירות האישית והחברתית, לעבר עצמי כאובייקט לפענוח אקטוארי וניבואי.
יום א', 3 בדצמבר 18:00 ,בית הסטודנט, בניין 502 חדר 43 ,אונ' בר-אילן