בעיסוק בטכנולוגיות מעקב, וטכנולוגיות חדשות בכלל, קל ליפול לתוך הסתכלות שהיא כולה ורודה (אוטופית) או שהיא כולה אפלה (דיסטופית), בצורה שמעריכה הערכת-יתר את היתרונות או החסרונות שטכנולוגיות חדשות טומנות בתוכן. נטייה זו נובעת בלחלקה מהסתכלות נטולת הקשר, אשר אינה לוקחת בחשבון כיצד טכנולוגיות חדשות מעוצבות ומעובדות בצורה מתמשכת בשדה החברתי, ואשר לפיכך חסרה מבט מציאותי ומורכב לגבי מידות הסיכון אשר כרוכות באותן טכנולוגיות. כך, למרות שפרספקטיבות אוטופיות או דיסטופיות של טכנולוגיות הן מעניינות ועשויות להצית את הדמיון (ראו מקרה הסדרה 'מראה שחורה') הן אינן מייצגות נכונה כיצד טכנולוגיות חדשות מיושמות בפועל. בהרצאה זו בכוונתי להציע כמה תובנות לגבי הסיכון המוחשי הקיים בטכנולוגיות מעקב, על ידי השוואה בין ארבעה מקרי מבחן שונים: שניים מהזירה המקומית ושניים מארצות הברית. כך אסקור את מקרי היישום של: פרויקט מצלמות המהירות הדיגיטליות בישראל (פרויקט א-3), פרויקט המחסומים האוטומיים בשטחים (הטרמינלים), הפרויקטים של מצלמות המשטרה הלבישות בארצות הברית, ושל המעקב של סוכנות ה-NSA בארצות הברית. ההשוואה בין המקרים תשמש כדי להאיר: 1) מדוע במקרים מסוימים טכנולוגיות מעקב מייצגות סיכון נמוך למטרות המעקב שלהן, ומדוע במקרים אחרים הן מיצגות סיכון גבוה? 2) מה הם התהליכים אשר מקטינים את הסיכון הכרוך בטכנולוגיות חדשות? 3) מה עשוי לפגוע באותם תהליכים?
יום א', 7 באפריל, 18:00, בית הסטודנט, בניין 502 חדר 43, אוניברסיטת בר-אילן
מידע נוסף: 03-5317756 או oren.harman@gmail.com