במחאת הדיור הגדולה, יצאו לרחובות כמיליון אזרחים ישראליים ובידיהם שלטים מעשה בית, באמצעותם דרשו דיור ראוי לכל אזרחי ישראל. בין השלטים, בלט דגל לאום מצויר ביד אשר מגן הדוד במרכזו הוחלף בציור של בית. הבית - אמר השלט - הוא אשר עומד במרכז הדגל שלנו. לא לאום, דת או גזע - אלא בית. האם מגורים, לכאורה נושא כה פשוט, יכול להוות תשתית למדינה, ואבן בניין יסודית של החברה בישראל? ההרצאה מציעה היסטוריה של הציונות כהיסטוריה של האדריכלות של מגורי אזרחים, ומתוך כך של המגורים כבסיס של הציונות כתנועה חברתית. הנתונים האדריכליים ההיסטוריים שאספתי מראים כיצד הקמת הבית הלאומי התבססה על סדרה של ניסיונות מהפכניים בהקמתם של בתים ממשיים לאזרחים-לעתיד ולאחר מכן לקבוצות שונות של אזרחים, החל מראשית ההתיישבות ב-1860. כתנועה חברתית, למגורים יש נגיעה לסדרה של סוגיות עקרוניות כאזרחות, מעמד חברתי-כלכלי-פוליטי, וזהות. אולם בניגוד לידע המוכר אודות מפעל היישוב והשיכון )הן לפני והן לאחר קום המדינה(, מציג מחקר זה את המגורים בישראל ככלי מרכזי למשא ומתן דינמי בין מדינה ואזרחים, וכתשתית אזרחית.
יום א', 13 בינואר 18:00, בית הסטודנט, בניין 502 חדר 43 , אוניברסיטת בר-אילן
מידע נוסף: 03-5317756 או oren.harman@gmail.com